שידוך משמים

"למלא את החלל" מציע מבט שונה על סיפור מוכר ומצליח לעשות זאת בזכות שחקנים מעולים ובימוי לא מתחנף. ניב שטנדל על סרט שלא נכנע לתבניות המסורתיות

 בסמיכות מעניינת הגיעו לאקרנים בזה אחר זה "ברקיע החמישי" ו"למלא את החלל". שני הסרטים מעמידים במרכזם גיבורה, נערה צעירה, ומגוללים סביבה סיפור התבגרות ואהבה שעוסק ביחסים מורכבים עם גבר מבוגר ממנה. ואולם, בסרט "ברקיע החמישי" סיפור האהבה הנרקם בין מאיה הגיבורה לדוצ'ה, מושא אהבתה, משני למערכת היחסים המרכזית בסרט (זו שבין הגיבורה ובין המוסד שבו היא חיה), ואילו ב"למלא את החלל" ציר העלילה המרכזי נסב על הרומן האטי, המהוסס והטעון שמתפתח בין הגיבורה שירה לגיסה יוחאי. ונדמה שאפילו השימוש במושג "רומן" אינו מתאים כאן.להיחלץ מחד הוריות. יפתח קליין בתפקיד יוחאי

 

גיבורת סרט הביכורים של הבמאית והתסריטאית רמה בורשטיין היא שירה (הדס ירון הנפלאה, זוכת פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה), נערה חרדית הצועדת בשביל המוכר והבטוח אל חיי משפחה מסודרים לצדו של בחור ישיבה. שירה אינה הגיבורה הקלאסית של סרטי התבגרות: אין בה יצרי נעורים בלתי נשלטים, דחפים עוצמתיים ורצון למרוד ולהתריס נגד ההורים והמוסכמות; היא תופסת בחדווה את מקומה לצד אמה וממתינה להגשים את החלום שנדמה כחלומן של שתיהן: להתחתן. בסצנת הפתיחה של הסרט הן בוחנות יחד, מרחוק, את השידוך המיועד. אף כי למתבונן מן הצד (או ממושב הקולנוע) נראה העניין מוזר, נוכח נוכחותו הצנונית של הבחור, לבה של שירה סוער בה.

 

אולם מה שנדמה לרגע כתחילתו של דיון אמנותי-ביקורתי בתהליך החרדי של השידוך (בדומה ל"חתונה מאוחרת", רק בתוספת המרכיב הדתי) משנה מיד כיוון עם תפנית דרמטית בעלילה: אסתר (רננה רז), אחותה של שירה, נפטרת במהלך הריונה ומותירה את בעלה יוחאי (יפתח קליין באחד מתפקידיו הטובים ביותר בשנים האחרונות), אלמן ואב חד הורי.

 

אם אבהות חד הורית נתפסת כעניין מורכב בחברה החילונית, נדמה שבזו הדתית היא כמעט בלתי אפשרית. יוחאי נאלץ לבחון במהירה שידוכים חדשים - לא לעצמו, כי אם לתינוק. כדי לוודא שהתינוק לא יתרחק ממנה, מחליטה החמות, אמן של שירה ואסתר (עירית שלג המצוינת), להעלות אפשרות מפתיעה: להשיא את שירה ליוחאי. מסלול חייה הברור של שירה מזדעזע: השידוך המקורי יורד מן הפרק, וכעת לוחצת עליה אמה להינשא למי שהיה נשוי לאחותה, אדם שככל הנראה אין לה כל רגשות כלפיו - אפילו לא הפרפרים בבטן שתקפו אותה כשצפתה באותו בחור בסופרמרקט. ואם לא די בכך, היא מגלה כי רצונה של אסתר היה שאם תמות, יינשא בעלה לחברתה פרידה (הילה פלדמן, שעושה נפלאות בדקותיה המעטות), הרווקה הנצחית.

 

הסיטואציה שנוצרה היא מעין "ייבום הפוך", והיא מגלה נדבך נוסף ביחס השונה בתכלית שמגלה הדת היהודית כלפי גברים וכלפי נשים. בסרט נאמר כי נישואיה של הבת לבעלה האלמן של אחותה המנוחה הם מעשה אסור, והמשך הסרט מלמד כי מדובר בנושא מורכב יותר. אבל אין זה משנה: הייבום (והחליצה) מנציח את תלותה של האישה בגברים שבחייה, ורמה בורשטיין הופכת כאן את היוצרות - תחת אישה שתלויה בחסדיו של גבר, עומד גבר שתלוי בחסדיה של אישה. וחסדים אלה אינם חסדים פורמליים, מכוחה של תורה או של תקנה רבנית; הוא זקוק לאישה כדי שתעניק את כישוריה האימהיים, החסרים לו. החלל שיוחאי מבקש למלא, לפחות בתחילה, אינו החלל שנפער בלבו עם מות רעייתו, אלא החלל הפיזי ממש שנוצר בתא המשפחתי החדש. " הסיפור מוכר - זו תבנית משומשת, כמעט שחוקה, שסופרות ויקטוריאניות היטיבו לנצל - אבל נטיעתו בתוך העולם החרדי הופכת אותו למרתק. אפשר להבין מדוע "למלא את החלל" מתקבל היטב בעולם: גם הצופה הישראלי החילוני צופה בו כפי שהוא צופה בסרט אירני או אפגני, ומגלה עולם לא מוכר, מסורות ופולקלור "

 

סיפור נשי במסגרת פטריארכלית

שירה היא כמעט תמונת המראה של רוזה, גיבורת סרטו של משה מזרחי מ-1972 "אני אוהב אותך רוזה". רוזה היא אישה צעירה שהתאלמנה מבעלה ונאלצת להכניס לביתה את אחיו הצעיר. היא מתקוממת נגד הדת ונגד החברה כאחד, לא נרתעת מהיחס העוין סביבה ולא נכנעת בפני עליונותו הטבעית לכאורה של הגבר החדש בביתה. שירה, לעומתה, היא נערה רכה ועדינה שמגלה סובלנות אין קץ ומקבלת את הגורל שנגזר עליה, אפילו כשאחרים רומזים לה לנהוג אחרת. רוזה ושירה שתיהן קורבנות של המסורת הדתית, אך בעוד הראשונה נאבקת בה, השנייה משלימה עמה.

 

"למלא את החלל" הוא סיפור נשי המתרחש בתוך מסגרת פטריארכאלית. זהו לא רק ביטויו של הקול הנשי בתוך הסביבה הגברית הכוחנית של החברה החרדית, אלא לרגעים, גם קריאת תיגר של ממש על שלטון הגברא, גם אם תחת המגבלות הבלתי נמנעות שמכתיב מבנה הקהילה הדתית. אבל בורשטיין, בחוכמה רבה, לא חוטאת בפשטנות. הגברים בסיפורה אינם רעים. יוחאי, שבני דמותו בסיפורים דומים מצטיירים לרוב כגברים רעים ובלתי נעימים שהגיבורות נאלצות להינשא להן בעל כורחן (נרטיב אגדות קלאסי), הוא דווקא גבר עדין ונבון. הוא אינו נחפז לשידוך האפשרי ומבקש לכוון את שירה אל הצעד הנכון. גם אביה של שירה (חיים שריר) והרבי מספקים לה סביבה תומכת - במידה רבה תומכת יותר מזו שמספקת לה אמה, שחפצה בהשארת בנה היתום של אסתר בקרבתה.קריאת תיגר על שלטון הגברא. "למלא את החלל"

הצוהר הקולנועי אל העולם החרדי ממשיך להיפתח. "למלא את החלל" מצטרף אל "אושפיזין", "חופשת קיץ" ו"המשוטט" - כולם סרטים מצוינים - ועושה זאת בלי פטרונות, בלי נימה ביקורתית תקיפה ובלי ייפוי וסנטימנטליות (זה המקום לציין כי בורשטיין היא חוזרת בתשובה). הסיפור מוכר - זו תבנית משומשת, כמעט שחוקה, שסופרות ויקטוריאניות היטיבו לנצל - אבל נטיעתו בתוך העולם החרדי הופכת אותו למרתק. אפשר להבין מדוע "למלא את החלל" מתקבל היטב בעולם, כפי שהתקבל בשעתו "אני אוהב אותך רוזה" (שהיה מועמד לאוסקר הסרט הזר) - גם הצופה הישראלי החילוני צופה בו כפי שהוא צופה בסרט איראני או אפגני ומגלה עולם לא מוכר, מסורות ופולקלור. צפייה שכזו מסיגה ל-90 דקות את השיפוט הערכי ומאפשרת להתמסר לדרמה האנושית שמגוללת בורשטיין. והדרמה הזו - צנועה, מאופקת, מצולמת נפלא ומשוחקת נפלא - ממלאת את החלל

 להקרנת הסרט בבית אבי חי ב 14.3.2013

"למלא את החלל". תסריט ובימוי: רמה בורשטיין. שחקנים: הדס ירון, עירית שלג, יפתח קליין, חיים שריר, רזיה ישראלי, הילה פלדמן, יעל טל, רננה רז. 90 דקות.

עוד בנושא

תגובות

היו ראשונים להוסיף תגובה לדיון

כתבו תגובה בפייסבוק