שעת השין

"אני לא מכירה שירה שאין לה מגע עם מיתוס", אומרת המשוררת, המתרגמת והסופרת ש.שפרה לקראת מופע חגיגי שיאגד משיריה ומיצירתה

 משוררת ושומרולוגית. ש. שפרה
משוררת ושומרולוגית. ש. שפרה
בשנות החמישים, לפני שהתוודעה אל האל תמוז המייצג במותו עם ימי הקיץ את מות הפריון, כתבה המשוררת, הסופרת והמתרגמת ש. שפרה (שם העט של שפרה שיפמן שמואלביץ) קינה גדולה. היא העניקה לה את השם  "החורף גווע". "הבאתי את השיר הגדול הזה למשורר יונתן רטוש שהיה העורך הראשון שלי, שישב ומחק ומחק", משחזרת ש. שפרה. "אני לא בטוחה שרטוש היה קשור פיזית ומוחשית אל המחזוריות של המקום הזה כמוני. אי אפשר לתאר כיום איזו צמיחה אדירה היתה אצלנו בחורף, בשנות השלושים והארבעים: על גדול הירקון צמחו משטחים ענקיים של נרקיסים וגבעות של צבעונים.  היו חורפים ששיטפונות אדירים הציפו את כל הסביבה הזאת, ומי שגר מחוץ לתל אביב לא יכול היה להגיע אליה. היה בזה המון כוח ויופי. הכפרים הערביים על שפת הירקון היו חלק מנוף ילדותי. לדאבוני נחרבו הכפרים האלה  וכך גם טחנות הקמח. זה היה עולם אחר".

בפועלה הנרחב, השירה עוברת כחוט השני, כמו גם העיסוק במיתוסים. "המיתוסים הם המרתפים של הנפש, ומשם עולה השירה. אני לא מכירה שירה שאין לה מגע עם מיתוס", אומרת ש.שפרה רגע לפני עליית "באמצע היום העסוק, אישה",  מופע מוסיקלי תיאטרלי ייחודי שיעלה בבית אבי חי בעקבות יצירתה. "המיתוס בשביל השירה הוא בבחינת חלום שבלעדיו אין לשירה קיום. המיתוסים האלה בחרו בי ולא אני בהם: הם קשורים אל המקום הזה, אל התרבות והלשון העברית ואל המחזוריות המקומית".

רבים משיריה זכו ללחנים חדשים שנכתבו במיוחד לרגל הערב הזה, בניהולו המוסיקלי של רמי הראל שינגן בפסנתר, ועמו יוראי אורון ונתן סלור. במופע יוגשו שירים שכתבה ופרסמה מראשית שנות החמישים ועד היום, קטעים מתוך סיפוריה ותרגומיה, ומזמורי תפילה גם בלשונות המקור- אכדית ושומרית. על הבחירה אמונה השחקניות והבמאית אסנת זיביל: "לא אני בעצמי ערכתי את הבחירה. כאן אני מוכרחה להגיד תודה גדולה מאוד לאסנת שקראה ובחרה", אומרת ש. שפרה. "חשוב היה לי שהיא והחבורה שהתלקטה סביבה תאהב את הטקסטים שלי. השתדלנו לגוון את הקולות. אני יכולה להגיד על עצמי ועל השירים שנדמה לי שהם מכסים את חייה של אישה, על כל פניה: אישה וגבר, אישה אוהבת, אישה נבגדת, אישה פילגש, אישה אם, אישה בת ואחות, ונשמע גם קולו של גבר".

ש. שפרה פרסמה שישה ספרי שירה. שירה חושפנית ואמיצה, בהם היא חושפת נתח מחייה האישיים.

אפשר להפריד בין העשייה שלך בתחום השירה לתחומים אחרים?


נעשית הפרדה בין האדם כמשורר לבין עשייה תרבותית אחרת. העובדה שאתה משורר היא בעצם עובדת היסוד. כל דבר שאתה עושה נחתם בחותם של השירה. אני לא אדם שקם בבוקר ואומר : עכשיו אני כותב שיר. השירה אינה תלוית זמן, מקום או כלי כתיבה. השירים אונסים אותי להיכתב. הראש או הלב שלי כל הזמן כותבים שירה, אבל אם המלים אינן מתממשות, הן יושבות במחסן החשוך שבתוך האני שלי. אני מפרסמת ספר שירה אחת לכמה שנים. תהליך הברירה הפנימית הוא כל כך חריף וחזק, שרק מה שלא יכול היה שלא להיכתב – נכתב".

ש. שפרה מעלה יש הבחנה ברורה בין הדרך שבה נכתב שיר ובין הדרך שבה נכתבת פרוזה או נעשית מלאכת תרגום, אם כי בכולן, לטענתה, יש משהו מן הצד השירי שלה. היא מציעה את ביאליק כדוגמה: "בואי ניתלה באילנות גבוהים: ביאליק כתב בכל ימי חייו כ-80 שירים, ועשה דברים אדירים אחרים. תרגם, אסף עם רבניצקי את ספר האגדה, כתב סיפורים נפלאים, ולא עלה על דעתו של אף אחד להתייחס אליו אלא כמשורר".

סיפור מיתי

 
מפעל חייה המרתק של ש. שפרה, עליו היא שוקדת שנים רבות מחייה, הוא תרגום הספרות של המזרח הקדום מאכדית ושומרית. האנתולוגיה "בימים הרחוקים ההם" (עליה שקדה בצוותא עם פרופ' יעקב קליין) כוללת שירה בת כ-4,000 שנה, אפוסים, מיתוסים ומחזורי שירים. בשנה שעברה ראה אור ספרה "המלים ככישוף והכישוף שבמלים: שיחות על ספרות במזרח הקדום".

הסיפור העתיק הראשון שכתבה לילדים היה "עלילות גלגמש", ולאחרונה ראה אור בהוצאת "עם עובד" הספר "עלילות אנזו הנשר הגדול". סיפורים אלה הם מן העתיקים ביותר שכתב האדם לפני כשלושת אלפים וחמש מאות שנה במסופוטמיה. הם נכתבו בשירה על גבי לוחות חומר קטנים בכתב יתדות.

ש. שפרה מספרת את העלילות הללו לילדים בפרוזה, ועם זאת משמרת את יפי הלשון השירית. לפעמים היא מוסיפה מדמיונה, בעיקר כדי למלא את הקטעים החסרים בלוחות השבורים.

 
ש. שפרה: "שנים ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. היו לי בעיות כי לא רציתי לחטוא לטקסט המקורי. בסיפור המקורי אין סופר שמגולל את כל הסיפור באוזניהם של המלך ושריו. זה איפשר לי להיות נאמנה למקור וגם לבדות את הקטעים החסרים. כמובן שגם זה מסתמך על שרידים של מלים, אבל זה נתן לי אפשרות להיות נאמנה לטקסט שלי ויחד עם זה להשלים לילדים את החסר. לך תגיד לילד שהלוח שבור".

כתבה: כרמית ספיר-ויץ


ערך מוסף, אתר התוכן של בית אבי חי, גאה לסכם שנה ראשונה ברשת. במהלך השנה האחרונה העלינו מאות מאמרים, כתבות ועבודות וידאו. לעיתים היינו ביקורתיים, לפעמים משועשעים, פה ושם מעמיקים ולפרקים הגותיים. השתדלנו לחבר ולהיות מחוברים - לחיים, לרעיונות, לאנשים.
במהלך השנה האחרונה הצטרפו גולשים רבים למעגל הקוראים הקבועים. שמחנו לקבל תגובות רבות ומגוונות. נשמח להמשיך ולקבל מכם
תגובות נוספות.  הצלחנו לעניין גם אתכם? ספרו עלינו לחבריכם. 

תגובות

היו ראשונים להוסיף תגובה לדיון

כתבו תגובה בפייסבוק