נבואה מצמררת

"אבא, אני חייב ללכת. ככה חינכת אותי, לא?". נמרוד שגב, שנפל במלחמת לבנון השנייה, ידע שהוא יחזור רק בארון, ובכל זאת שב לשדה הקרב
 
יוצרים: Neko productions

החיים הטובים, החיים הפשוטים
נמרוד שגב י"א בחשוון תשל"ח (23.10.1977) - ט"ו באב תשס"ו (9.8.2006)



נמרוד התגייס לצה"ל ביומו האחרון של מרס 1996 ושירת בחיל השריון. לאחר השחרור למד במכללת הייטק בהרצליה והוסמך כמהנדס מחשבים של חברת מיקרוסופט, שבה עבד עד יומו האחרון. הוא אהב את החיים הטובים ואת החיים הפשוטים, את החיבור לטבע, לשורשים ולנוף הולדתו.

במלחמת לבנון השנייה נקרא נמרוד לשירות מילואים בצו 8, ועלה ללבנון עם טנק המרכבה שבו שימש טען. ב-9.8.2006 נפל בקרב בדרום לבנון לאחר שהטנק שלו, שחיפה על טרקטורים שסללו ציר תנועה חדש בכפר עייתה א-שעב, נפגע ממטען צד ומיד לאחר מכן ספג טיל נ"ט. מפיצוץ הטיל והתחמושת שהיתה בטנק נהרגו נמרוד וכל אנשי צוות הטנק. נמרוד היה בן 28 בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראש פינה. השאיר אחריו רעיה, בן, הורים ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב סמל. על מצבתו של נמרוד נחקקו מילותיו שלו מתוך השיר "הוקפצתי", שכתב ארבעה ימים לפני שנהרג: "בסוף נלחמים, כמו חיות/ בשביל לחיות, בשביל השקט שבפנים".

אשתו איריס כתבה עליו: "תמיד אומרים על המתים שהם היו 'הכי בעולם', אבל נמרוד שלי היה באמת הכי בעולם. נמרודי הלך לעולמו ביום האהבה והשאיר אותי עם אהבה שלא תיגמר לעולם. נמרוד היה כל עולמי. טעם חיי ואהבתי. כעבור שנתיים נישאנו והבאנו את בננו עומר לעולם. כל יום, כל שעה וכל דקה במחיצת נמרודי היו אושר שלא יתואר, ואיני מגזימה. כך זה באמת היה. חיינו את הרגע כאילו ידענו שזמננו קצוב. כאילו אין מחר. הרגשתי כי מעבר להיותו הבעל האוהב והחבר האמיתי, הוא היה האבא שלא היה לי ושאותו איבדתי כשהייתי ילדה.
" נמרוד היה דור רביעי במושבה, אהב את המושבה והיה מחובר אליה בכל נים שלו. כשהיה מגיע לבקר בסופי שבוע, עם אשתו-אהובתו איריס ובנו הפעוט עומר, והנחל זרם בערוצו בתוך המושבה במרחק מטרים ספורים מהבית, היה עוצר את רכבו ומביט בנוף ומקשיב לשכשוך המים כמהופנט. את הדרך הקצרה הביתה היה נוסע במהירות של פחות מקילומטר לשעה, כדי לנשום לתוכו לאט וביסודיות את אווירת המקום הזה, שבו גדל "

"נמרוד התעקש ללכת למלחמה למרות שהתחננתי בפניו שלא ילך. עם הגיוס, משלא נמצאו מי שתייה, הגיע חזי, אבא של נמרוד, לשטח הכינוס והביא לנמרוד בקבוקי מים. נמרוד, שתמיד דאג לכולם, חילק את כל בקבוקי המים, והוא עצמו התייבש, ואף נזקק לטיפול בבית החולים. למרות זאת, לא ויתר על השירות. בלילה לפני שנהרג הוא הגיע הביתה במפתיע. רקדתי מאושר כשהגיע. אכלנו, כל המשפחה, ארוחת ערב, ובבוקר לפני שנפרדנו יצאנו לאכול יחד ארוחת בוקר. תמיד אהבנו לשוחח ולדבר בלי סוף, והפעם, שלא כהרגלנו, החזקנו ידיים ושתקנו. נפרדנו בחיבוקים ובנשיקות. כשבכיתי נמרוד חייך ואמר: 'היי קטנה, הכול בקטנה'.
כעבור כמה שעות, כשלא התקשר, התקשרתי אליו, והוא אמר שאינו יכול לדבר. שלחתי לו הודעה: 'אוהבת', והוא שלח בחזרה, 'אני יותר'. למחרת היום, בשעות אחר הצהריים, חשתי כאב עז בחזה. לא מצאתי את נפשי. יצאתי לרחוב וצעקתי: 'בעלי בלבנון. משהו רע קרה לו'. באותו לילה, ט"ו באב - חג האהבה - הקצינים התדפקו על דלת ביתי".

אהבתו הגדולה של נמרוד לראש פינה ולטבע הובילה את משפחתו להחלטה להנציחו בהקמת מצפה נמרוד - גן הנצחה, שמשמש גם עמדת תצפית לנופי הגליל והגולן ונקודת מוצא לטיולים באתר השחזור ראש פינה. "נמרוד היה דור רביעי במושבה, אהב את המושבה והיה מחובר אליה בכל נים שלו", מספרים הוריו, "כשהיה מגיע לבקר בסופי שבוע, עם אשתו-אהובתו איריס ובנו הפעוט עומר, והנחל זרם בערוצו בתוך המושבה במרחק מטרים ספורים מהבית, היה עוצר את רכבו ומביט בנוף ומקשיב לשכשוך המים כמהופנט. את הדרך הקצרה הביתה היה נוסע במהירות של פחות מקילומטר לשעה, כדי לנשום לתוכו לאט וביסודיות את אווירת המקום הזה, שבו גדל. מצפה נמרוד ישמר את קסם התום, אהבת האדם והאהבה לטבע שהיו בנמרוד, בעיצוב נעים לעין, רוגע, עם נוף מרהיב ומים זורמים שיתרמו לתחושת הדינמיקה של החיים הממשיכים".


כמו אגרוף בבטן 

הסרט "נבואה מצמררת" עוסק ביחסים בין נמרוד שגב לאביו, אך נוגע גם בסוגיית האובדן באופן כללי. נקו פרודקשן מספרים על יצירתם

כשניגשנו ליצור סרט מונפש המבוסס על סיפורו של נמרוד שגב חשנו זעזוע גדול. החזון של נמרוד בנוגע למה שצפוי לקרות לו כשישוב למלחמה גורם למותו להיראות כטרגדיה צפויה מראש, והתחושה המיידית היא אגרוף בבטן. בתוך כך, יש הרגשה חזקה מאוד של חיבור בין האב לבן, תחושת שליחות שהאב העביר לבנו, ואולי היא זו שדחפה את נמרוד להיות נאמן לדרך שבה חונך ולשוב לשדה הקרב. יכולנו להזדהות עם התחושה של אובדן של אדם קרוב, ולחבר אותה עם יחסי אב ובן.

אחד ממקורות ההשראה שלנו היה הסרט המונפש "ואלס עם באשיר", שגם הוא מתאר סיפור קשה ועוסק בשריונרים. האנימציה פתחה בשבילנו אפשרויות רבות מעבר למה שסרט מצולם יכול להציע, דוגמת המעברים בין סצנות והטרנספורמציה בין אלמנטים שונים. הקפדנו לשמור על אנימציה מאופקת ולא קופצנית כמו שקורה פעמים רבות בז'אנר. גם ספקטרום הצבעים היה חייב להיות מתון, בעיקר בחלקים הקשים. בראש ובראשונה, כל הבחירות האמנותיות היו צריכות לשרת את הסיפור.

בחרנו לתאר את הסיפור דרך המחשבות שעוברות בראשו של האב כחלק מההתמודדות שלו עם אובדן בנו, ודמיינו את זה כתמהיל לא מסודר של זיכרונות, חלקי משפטים, חוויות רעות וטובות והתעסקות עם הסוף. חשבנו כיצד יקבלו בני משפחתו של נמרוד את דרך הצגת הדברים, וקיווינו שהם יתחברו לתוצאה הסופית וירגישו שזה שלהם. אנחנו מקווים שהצופים יתחברו לסיפור, ושהעוצמה שלו תעבור. למרות שהסרט מתאר את סיפורם של אב ובן מסוימים, הוא נוגע בנושא הכללי של אובדן, שנוגע לרבים מאיתנו. 

עוד בנושא

תגובות

הוסיפו תגובה לנושא

לכתבה זו: תגובה אחת
יהי זכרך ברוך, נמרוד. כמה מילים לזכרך
נמרוד, היית אדם יפה, בכל מובן אפשרי. מבחוץ רואה זאת גם מי שרואה רק עתה את תמונתך. אבל מי שהכירוך ראו גם יופי פנימי נדיר. אפשר לומר: שגב. ללא מליצה. באימון הצמ"פ בנובמבר שנת 1997 בחורף של משתא ברמת הגולן, היית מפקד טנק (מט"ק) בפלוגה א של גדוד 82, חטיבה 7. היה חורף קשה. היינו 'רק' חיילים אבל יכולנו לראות ולשמוע איך מפקדים מקללים את הבוץ והכפור. אבל לא אתה. היה בך שקט פנימי שלא כל כך מוצאים במקומותינו. הייתי נהג צוות טנק ג' (של המ"פ), אתה היית המט"ק של צוות ד' (טנק סמ"פ). למרות שלהיות בצוות מ"פ זה כביכול הכי 'נחשב', תמיד קינאנו בצוות שלך, על כך שיש לו מפקד נעים הליכות, מקצועי, נבון ובן-אדם, פשוט בן-אדם. את בדיקת הזחל הפנימית המבוצעת מתחת לטנק היית עושה מדי פעם עם הנהג שלך, בבוץ הקר של רמת הגולן. כל כך לא מובן מאליו. לימים, כשנהיינו בעצמנו מט"קים, הבנו כמה לא טריויאליים השקט והנינוחות שהקרנת על פקודיך. אחרי הצמ"פ לא זכיתי לפגוש אותך בצבא. אי שם באביב שנת 2001 אני זוכר שפגשתי אותך לרגע בהרצליה: אני אחרי השחרור כשליח על טוסטוס, אתה כבר נראית כאיש עסקים של ממש. היית חרוץ ומוכשר גם באזרחות. וגם אז, היית איש יפה, בשני המובנים של המילה. בן אדם. מענטש. ושוב הצטערתי שלא זכיתי להכיר אותך יותר. סיפרת שהתחתנת ושטוב לך. חשבתי כמה בת-מזל אשתך. לצערי, הפעם הבאה שפגשתי אותך כבר היתה בחדשות, בהודעה על מותך במלחמת לבנון השניה. היה כל כך לא מפתיע לראות שנקראת לחזית ושהיית בקו האש עם צוותך. כל כך עצוב על היופי שלך שאבד. ראשית כל לאשתך, בנך ומשפחתך. אבל גם לכל מי שאי פעם זכה לפגוש אותך. שפגש שגב. יהי זכרך ברוך, נדב ברמן ש.

כתבו תגובה בפייסבוק